נ.מ של שיר:
קמתי ממש מוקדם בבוקר כי שמעתי שיחה שבו מעורב הקול של זאין מהחדר שלו, לא שמעתי את הצד השני אז הבנתי שהוא מדבר בפלאפון. התרוממתי קצת והפכתי למצב ישיבה, ואז ניזכרתי שחלמתי חלום ממש מוזר ומפחיד, חוטפים אותי חבורה של מאפיונרים לבושים בחליפות שחורות, וכובע גרב שחור שמכסה את כל הפנים שלהם, ניסיתי לבדוק איפה אני כי בדיוק התעוררתי משינה עמוקה אבל מצאתי את עצמי בתוך שק, נסחבת על ידי המאפיונרים האלה. לפתע הרגשתי שהם מפילים אותי על הרצפה, ניסיתי למצוא דרך להמלט אבל לא הצלחתי בשום צורה, ואז שמעתי קולות.
"אז בעצם אנחנו חוטפים אותה כי..?" הייתי בטוחה ששמעתי את הקול של נייל.
"בגלל שהיא יהודיה, היא לא צריכה להיות פה" קול אחר אמר.
לא ראיתי כלום, הכל היה שחור, הייתי גם בחלל קטן ומלא אבק.
ואז שמעתי שסוגרים דלת, לא הייתי בטוחה איזה דלת אבל יותר לא שמעתי תזוזה של אנשים או קולות אז ניצלתי את ההזדמנות ופתחתי את השק, ראיתי שאני בבגאז' גדול שיש בו פתח בקצהו כמו האור שבקצה המנהרה, צעדתי בחולשה אל הפתח וראיתי שאנחנו נוסעים.אחרי כמה דקות הם עצרו ונכנסתי חזרה לתוך השק , הדלת נפתחה והם גררו אותי לאיזה שהו מקום ואז שמעתי דלת נסגרת ואז פתאום אחרי כמה דקות שמעתי רעש של תזוזה של בן אדם, הוא פתח את השק והוקל לי לגלות שזה היה לואי! הוא חיבק אותי והוא שאל אותי אם הכל בסדר ובסוף הוא שם אותי במיטה, ואז קולותיו של זאין העירו אותי. הוקל לי שזה רק חלום ושום דבר לא באמת קרה. יצאתי מהחדר וצעדתי אל פתח הדלת של זאין והצצתי לבפנים, זאין דיבר בטלפון.
"שישה כרטיסים" הוא אמר.
"עוד חודש בערך, צריך לסיים פה את כל החקירה" המשיך לומר.
"אוקיי, אז תשלח לי את הכרטיסים במייל ואני כבר אדפיס מפה"
"לא, אחותי חוזרת לישראל" הוא אמר, כשנזכרתי בזה פשוט ניהייתי יותר עצובה, רצתי לחדר שלי ובכיתי.
נ.מ של זאין:
דיברתי עם סיימון על כרטיסי טיסה שהוא צריך לדחות.
"לא , אחותי חוזרת לישראל" אמרתי לו אחרי ששאל למה יש כרטיסים רק לי , לבנים ולקלואי.
"למה?" הוא שאל.
"היא צריכה אמא" אמרתי.
"תראה , היא נטשה אותה, מה שזה אומר זה ש.. היא לא הייתה מספיק חשובה לאותה אמא, אמא שאוהבת, בחיים לא תנטוש את הבת שלה" הוא אמר לי.
"כן, אבל, אני לא רוצה להיות זה שגורם לזה שהבת לא תראה את האמא שלה" אמרתי לו.
"תפסיק להתנהג כאילו אתה זר, אתה אח שלה, תחשוב בהגיון, למה אתה צריך לרדוף אחרי אמא שלא רוצה את הבת שלה?" הוא אמר. חשבתי על זה רגע.
"אוקיי, שבעה כרטיסים" אמרתי בסוף.
נ.מ של לואי:
אחרי שאני ושיר נפרדנו, שיר חזרה אליי לבושה בשמלה שמתחתיה לבשה בגד ים.
"יוצאים?" היא שאלה ואספה את השיער הג'ינג'י שלה.
"קלואי, אני חושב שאולי כדאי שלא ניצא היום, זה לא כל כך רעיון טוב ,אני עכשיו נפרדתי משיר ו.. אין לי כל כך מצב רוח לזה , מצטער" אמרתי.
"זה בסדר גמור" היא אמרה, נתנה לי נשיקה בלחי ויצאה מהחדר שלה, לא נראתה מאוכזבת כל כך.
המשכתי עוד קצת להזיל דמעות ולבסוף נרדמתי. קמתי באמצע הלילה כי שמעתי קולות מהגינה בחוץ, החלון נשאר פתוח. ראיתי אנשים יוצאים מהבית שלנו, הם לבשו שחור, הם סחבו שק , הם כנראה גנבו מאיתנו כסף. רצתי למטבח ולקחתי את הסכין הכי חדה שראיתי ויצאתי החוצה, עד שיצאתי כבר ראיתי אותם נוסעים. רצתי למכונית שלי והתחלתי לנסוע בעקבותיהם, הם נכנסו לתוך ביתן קטן ועלוב ונכנסו והשאירו את השק בתוך המחסן שהיה ליד. צעדתי בשקט עם הסכין ביחד כדי שאם יפתיעו אותי אני אוכל לדקור אותם או משהו... נכנסתי למחסן ופתחתי את השק שהם הניחו שם.. זה לא היה כסף! זו הייתה שיר!! אז לקחתי אותה הבייתה והיא הייתה מוטשת אז איך שהשכבתי אותה היא כבר נרדמה... אני מפחד שהם יבואו שוב אבל אני אדאג פה בשבילה.. לפחות עד שהיא תסע לארץ..
סורי שזה פרק קצר :)
YOU ARE READING
אחות קטנה
Fanfictionיי אני שיר, אני בת 13 , יש לי בעית גדילה, זאת אומרת שאני נמוכה לגילי ולא מתפתחת מהר בכלל... אני בערך מטר 40 , שיער שמגיע עד החלק התחתון של הגב, גלי. אין לי חבר על אף שאני מאוד רוצה. אין לי אחים, רק 5 והם חורגים, שלושה מהנישואים הקודמים של אבי...
