"מישהו יכול להסביר לי מה הולך כאן?" אמרתי בעצבים והתעלמתי מהעובדה שהוא מפורסם.
זאין הסתכל עליי בפרצוף אשם
"לא סיפרת לה?" פנה לאמי.
התהלכתי בחדר הלוך - חזור מתוך עצבים.
"כנראה שלא" אמרתי לו בגיחוך ציני.
"יפה שלי..." אמא שלי התחילה להגיד משהו אבל קטעתי אותה.
"אל תתחנפי אליי אמא, תסבירי לי מה הולך כאן " הפסקתי את ההליכה שלי כשפניתי אלייה.
"אה..שירי תתנהגי אליי בכבוד אני עדיין אמא שלך "
" כן? באותו כבוד שאת מתנהגת אליי? כי זה יותר גרוע " אמרתי לה, הרמתי את הטון והמשכתי להתהלך מוזר.
"טוב טוב נסביר לך רק תשבי את עושה לי סחרחורת " אמר זאין.
הפסקתי, הבטתי בו והתיישבתי בכיסא הפנוי לייד זאין.
"הסבר" אמרתי כהוראה.
"טוב, יכול להיות שזה קצת מוזר אבל עוד לפני שנולדת אביך ואני ילדנו את זאין ולאחר 8 שנים את נולדת " הסבירה אמא והייתי בשוק. פשוט בשוק.
"כשהייתי בן 10 ואת היית בת שנה בערך עזבתי את הבית כי סבלתי מריבים מחרידים של אמא ואבא, אבא לפעמים הכה אותי כדי להוציא עצבים, לו זה עזר, לי זה גרם לבכות . זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותך ואת אמא, ״ זאין התחיל לבכות ״באותו זמן גרנו בלונדון ומשטרה מצאה אותי ומסרה אותי לבית יתומים מכיוון שלא רציתי לחזור הבייתה. אחרי כמה חודשים היה בית שהסכים לאמץ אותי. שניתי שם משפחה בהתאם לזאת וכך התחילו החיים החדשים שלי. " הסתכלתי עליו כמה דקות בלי לזוז. היה כמה דקות של שקט. כולנו כבר היינו עם דמעות בעיינינו.
"שיר, את בסדר?" שאלה אותי אמא
הנהנתי ויצאתי החוצה.
בכיתי במזדרון וזאין ואמא באו והתיישבו לידי.
"אתה תחזור אלינו, זאין? " שאלתי אותו עם דמעות בעייני
YOU ARE READING
אחות קטנה
Fanfictionיי אני שיר, אני בת 13 , יש לי בעית גדילה, זאת אומרת שאני נמוכה לגילי ולא מתפתחת מהר בכלל... אני בערך מטר 40 , שיער שמגיע עד החלק התחתון של הגב, גלי. אין לי חבר על אף שאני מאוד רוצה. אין לי אחים, רק 5 והם חורגים, שלושה מהנישואים הקודמים של אבי...
