בגלל שלא עלה פרק כבר הרבה זמן, אני ממליצה לקרוא את הפרק הקודם שוב.
אני מאוד מצטערת שאני לא פעילה, באמת. אבל אני נהנית מהחיים שלי והכתיבה היא לא משהו שאני יכולה לעשות עם חברים, ואני מעדיפה להיות עם חברים אז אני פחות כותבת. באמת, כל כך השתניתי. מבן אדם שלא יוצא מהבית שיש לו 2-3 חברים ביום טוב, הפכתי להיות טיפוס שלא חוזר הביתה ומוקף בחברים. אני שמחה יותר מתמיד, למרות שעדיין יש לי כמה משברים שאני צריכה להתמודד איתם. אולי אכתוב לכם מה עובר אליי ב"אני בע"מ". תרצו שאספר לכם על החיים שלי ומה עובר עליי? תגידו לי אם כן!
הפרק הזה מחולק לשניים בגלל שאי אפשר לדעתי להפריד אותו לשני פרקים. זה אותו הפרק, עם אותו הפוקוס, בעיניי. והחלק הבא ממשיך מאותה נקודה שהפרק הזה מסתיים בדיוק.
תהנו מהפרק! אל תשכחו להצביע ולהגיב, חשוב לי מאוד לשמוע אותכם!
בחרתי שיר עם שני חלקים, כמו הפרק הזה :)
שיר לפרק: Fleetwood Mac - Oh Well (Part 1 & 2)
~~~
הבוקר שלי עם אלכס לא הלך כמתוכנן בגלל כמה סיבות: קודם כל, פיטר. שנית, סטיבן, ושלישית - אימא.
השינה הקצרה והמתוקה שלי נקטעה כשנאלצתי לקום אל הטלפון שלי, שלא הפסיק לצלצל. "הלו?" מלמלתי, לא טורחת כלל להסתכל על הצג.
"ריי!" קולה הרועם של אימי שאג דרך הקו. כיווצתי את עיניי בכאב, אוחזת בראשי הפועם בכף ידי. "איפה את?! אני מתקשרת אלייך כבר שעה!"
רטנתי בכעס. "אני אמרתי לך שאני נשארת לישון! הראש שלי מתפוצץ..." עיניי התמלאו בדמעות עקב כאב ראשי הקיצוני.
"את לא אמרת לי!"
"אני כן!" הלכתי לשירותים וסגרתי מאחוריי את הדלת. אלכס לא צריך בוקר מחורבן בנוסף אליי.
"כמה פעמים רבנו על דברים כאלה? את לא אמרת." קבעה אימא.
"נו, נגיד ש. אין לי כוח לזה."
"איפה את?" היא שאלה.
"אצל אלכס." עניתי.
"לא פיטר?" היא שאלה שוב. גלגלתי את עיניי. השענתי את ראשי על הקיר, בקושי עומדת נגד הרצון לדפוק אותו כנגד הבטון. רק רציתי שהשיחה הזאת תסתיים.
"הם גרים באותו בית..."
"זאת לא הכוונה שלי. פיטר שוב התנהג רע אתמול?" היא המשיכה, וטפחתי את ראשי קלות כנגד הקיר.
"אני לא רוצה לדבר על זה. ביי-"
"-שתית?" היא קטעה אותי לפני שהספקתי לנתק את השיחה.
"-כן אימא."
"למה?"
"כי רציתי, יואו! ביי כבר!" ואז ניתקתי את השיחה. הנחתי את הטלפון על השיש וניגשתי לשטוף את הפנים שלי, מצחצחת את שיניי ומפזרת את שיערי שהחליט לשתף פעולה היום. אני לא נופלת בזה, אני יודעת שמחר השטן הג'ינג'י יכה שוב.
YOU ARE READING
Revolve
Teen Fictionהבטתי בו מקצה החצר הגדולה בעודי ישובה על אחד הספסלים הרעועים. לא רק הבטתי בו, לא, סקרתי אותו - ראיתי אותו; צוחק ומשתובב עם חבריו, נראה כהתגלמותה של תקופת הנעורים. לפתע הרגשתי כל כך זקנה לעומתו. הוא סובב אותי על האצבע הקטנה שלו, והסתחררתי לחלוטין, מת...
