היי כולם! אני יודעת, אני יודעת, עבר כל כך הרבה זמן! מצטערת בטירוף! עשיתי בגרות בלשון ועבודה בהיסטוריה (שעוד לא הגשתי והייתי אמורה להגיש לפני שבועיים), וזה די העסיק אותי יותר. בנוסף, מצאתי את הזמן להצטנן.
אני אשתדל להעלות את הפרק הבא במהרה, ובסוף הפרק יש לי כמה הודעות חשובות!
שיר לפרק: Wolf Alice - Freazy (זה לא הטעם הרגיל שלי אבל אני שומעת את השיר הזה בלופים כבר איזה שבוע)
אל תשכחו להצביע ולהגיב! אני רוצה לשמוע את דעתכם!
~~~
הנחתי את האצבע שלי על שפתיי, מסמנת לסטיבן להישאר בשקט. צעדיה של נטלי התקרבו יותר ויותר אל דלת החדר שלי, ואני עמדתי ליד הקיר, מחכה שהיא תיכנס כדי שאתנפל עליה.
היא פתחה את הדלת. "בו!" קפצתי עליה, והיא כל כך נבהלה עד שצווחה גבוהה נפלטה מבין שפתיה והיא נפלה אל הרצפה. סטיבן ואני התחלנו לצחוק בהיסטריה, ונטלי קמה בהפגנתיות מהרצפה, הסתובבה על עקביה, והעמידה פנים שהיא עוזבת. "נטלי...! אל תלכי!" צרחתי בדרמטיות, יורדת על ברכי.
"תסגרו את הדלת!" צעקה עליי אימא מלמטה, מתלוננת על כל הרעש שעשינו. נטלי פערה את עיניה בחיוך ומיהרה להיכנס לחדר, סוגרת את הדלת מאחוריה. היא נתנה לי חיבוק קצר וגם לסטיבן, מורידה את נעליה הרטובות ומניחה אותן באמבטיה שלי, ביחד עם המטרייה שלה.
"אני אנקה את הלכלוך אחר כך," היא הבטיחה.
הרמתי את ידי בביטול. "שטויות, לא נורא." חייכתי.
היא הביטה בסטיבן, ששכב על המיטה שלי, עם סוודר שלי שהלוויתי לו. הוא קפא מקור - ולא פלא, הוא היה כל כך רזה. "אז... אתה נראה נורא," היא החלה, ופערתי אליה את עיניי, אך היא פשוט משכה בכתפיה והתיישבה על המיטה שלי, קולעת את שיערה הארוך והלח לצמה. סגרתי את הדלת לשירותים וכיביתי את האור, לאחר מכן מצטרפת לנטלי וסטיבן על המיטה שלי.
"נטלי!" גערתי בה.
"מה? אני רק אומרת את האמת," היא הביטה שוב בסטיבן, שגיחך.
נטלי הייתה אדם מאוד כנה, וזה היה אחד הדברים שהכי אהבתי בה. בינינו, היינו אומרות כמעט הכל זו לזו - אבל שתינו היינו רגילות לכנות הבוטה. לא ידעתי אם סטיבן, במצבו, מכיר כל כך טוב את הכוונות של נטלי. למרות שהוא מכיר את נטלי יותר זמן ממני. הם היו חברי ילדות, אך לאחר היסודי, דרכיהם התפצלו.
רק ביום הולדתי ה- 15, לפני כמעט שנתיים - הם נפגשו שוב, ומאז לא ניתקו קשר לחלוטין. נדמה היה שהחיים לקחו אותם לכיוונים שונים מאוד; נטלי, חרוצה ומשכילה, יודעת מה היא רוצה לעשות. סטיבן, שאיבד את המסגרת הלימודית שלו וכרגע עבד בעבודות מזדמנות במקום לסיים את השנתיים האחרונות של בית הספר, לא ידע מה הוא הולך לעשות.
YOU ARE READING
Revolve
Teen Fictionהבטתי בו מקצה החצר הגדולה בעודי ישובה על אחד הספסלים הרעועים. לא רק הבטתי בו, לא, סקרתי אותו - ראיתי אותו; צוחק ומשתובב עם חבריו, נראה כהתגלמותה של תקופת הנעורים. לפתע הרגשתי כל כך זקנה לעומתו. הוא סובב אותי על האצבע הקטנה שלו, והסתחררתי לחלוטין, מת...
