גלגלתי על האצבעות את השרשרת שלירון נתן לי וחיכיתי שהמוכר יביא לי את הקולה שביקשתי לפני שעה. ״אתה מתכוון לתת לה את הקולה הזאת היום או מה?״. שמעתי לפתע את הקול של אלדר.
״אני מסתדרת, תודה״. אמרתי בקול מאופק ולא הסתכלתי עליו. ״היי, מה אני עשיתי לך?״. אלדר שאל והרים ידיים כאילו הוא חף מפשע.
״אתה ידעת מזה, ידעת שהוא עוזב ולא אמרת כלום״. אמרתי והעברתי את המבט שלי אליו. המוכר הביא לי את הקולה והסתובבתי כדי לחזור לכיתה שלי.
״אני לא מתערב בין זוגות״. אלדר אמר וניסה להדביק את הקצב שלו לשלי. ״אז תמשיך לא להתערב״. יריתי לעברו והלכתי במהירות לשירותים. נכנסתי לתא אקראי וישבתי על האסלה הסגורה, מתאמצת להסדיר את הנשימה שלי. הוא מזכיר לי את לירון יותר מידיי. כשנירגעתי יצאתי מהתא ושטפתי את הפנים. ״דניאל!״. אביב קרא לי כשיצאתי מהשירותים. ״בואי, הולכים ללמוד אצלי״.
לירון בחר את התקופה הכי נוראה לעזוב, זמן הבגרויות.
ליז וגיא היו איתו וחיכו לי שאני אבוא. ״מה עם השיעור?״. שאלתי והצבעתי לעבר הכיתה. ״המורה שחררה אותנו״. גיא ענה.
אביב הוציא חטיפים ושתיה ואנחנו פרשנו את כל החומר שהיינו צריכים כדי ללמוד מתמטיקה. גיא שלח הודעה לעדי שתבוא ללמוד איתנו גם.
כשעדי הגיעה אביב סוף סוף התיישב והתחלנו לפתור תרגילים. פתרנו גדילה ודעיכה עד שנמס לי המוח והתחלתי להתעצבן. ״נמאס לי לפתור משהו שאני יודעת. מישהו מוכן ללמד אותי התפלגות נורמאלית?!״. אמרתי בתסכול. ״אני לא מבין בזה כלום, לירון טוב בחרא הזה״. אביב אמר וכולנו השתתקנו כשהוא הזכיר את שמו. ״חתיכת קטע הוא דפק לנו״. גיא אמר וחייך חיוך מובך. ״מניאק״. מלמלתי.
״אל תשפטי אותו דניאל״. אביב אמר לי. ״על מה? על זה שהוא חסר רגישות?״. אמרתי בזלזול.
״אף אחד מאיתנו לא היה רוצה להיות במצב שלו״. ליז הוסיפה. ״למה אתם מגנים עליו?״. שאלתי, הרגשתי נבגדת. הוא עזב אותי, אותנו, למה כולם פשוט מקבלים את זה?
״וואו,״. אמרתי ונעמדתי. ״חשבתי שזה שהוא הלך זה גרוע, אבל לעמוד פה ולשמוע שאתם מסכימים עם מה שהוא עשה, זה אפילו גרוע יותר״. אמרתי ויצאתי מהבית של אביב. התקדמתי לשכונה שלי ובדרך ראיתי מונית, עצרתי אותה ונכנסתי אליה. אמרתי לנהג את הכתובת והוא נסע כשהוא הגיע אל הים הוא עצר, אני שילמתי לו וירדתי. התחלתי לרוץ בדרך שהלכתי בה לפני כמה ימים. כשהגעתי למקום שישבתי בו עם לירון בלילה שהוא עזב ראיתי שלא נשאר זכר לאוהל ההוא. לירון לא צחק. ישבתי על החול הקר ונשענתי על הסלע בדיוק במקום שישבנו בו שתינו. בהיתי בים ושיחזרתי את הערב ההוא, זה גרם לדמעות לעלות בעיניים שלי. נתתי לעצמי להתפרק והוצאתי את הדמעות ששמרתי כל היום.
״דניאל. קומי״. שמעתי קול מוכר. פתחתי את העיניים וראיתי מולי את דור. היה ממש חשוך והיה קר בחוץ. הסתכלתי מסביבי וראיתי שאני עדיין נמצאת בחוף, כנראה נרדמתי.
״דור? איך...״. התכוונתי לשאול אותו איך הוא מצא אותי אבל נשבר לי הקול מהשינה. ״ליז אמרה לי איפה למצוא אותך״. הוא אמר בקול מתחשב. ״בואי״. הוא אמר ועזר לי לעמוד. הלכתי איתו לאוטו והוא נסע אל הבית שלנו. ״דניאל אני סומך עלייך והכל, אבל תבטיחי לא לעשות דברים כאלה יותר״. דור אמר ושמעתי דאגה בקול שלו. ״לא התכוונתי להלחיץ אתכם, פשוט נרדמתי. מצטערת...״. אמרתי.
״אני יודע...״. דור אמר והסתכל מהחלון. כשהגענו הביתה עליתי אל החדר שלי במהירות, התחפרתי במיטה וחזרתי לישון.
STAI LEGGENDO
The Secret
Storie d'amoreדניאל בכיתה י׳ וגרה בנתניה. יש לה חיים דיי טובים. היא אוהבת את חברים שלה, במיוחד את ליז, החברה הכי טובה שלה. יש לה שני אחים אח גדול ואחות קטנה. אבל מה קורה כשהיא מתאהבת בלירון? זה שתמיד היה בחבורה אבל אף פעם לא באמת הכירה אותו, זה שכולם אומרים לה שע...
