בוקר טוב לכולםם
״מה זה?״ שאלתי מנסה לא להראות יותר מידי התעניינות. מה? אני עדיין כועסת.
״דיברתי עם זוהר ערב קודם והיא אמרה לי שהיא חושבת לעשות שנת שירות בחול אחרי שנסיים יב'. ח"ול את קולטת? אחרי שאמרתי לה שאני חושב שמצאתי את האחת שלי, אחרי שנפתחתי אליה כמו שלא נפתחתי לאף אחת בחיים. שנה לחול.״ הוא אמר ונאנח.
דמעות מילאו את העיניים שלי,איך יכולתי להיות כזאת חסרת התחשבות? ואני עוד באתי וצחקתי על הקשר שלהם. ודור, כל כך כאב לי עליו, אני יודעת כמה הוא אוהב אותה. המילים בקושי יצאן לי מהפה.
״אני... מצטערת״ אמרתי אבל לא היו מילים לתאר את מה שרציתי להגיד. ״אל תידאגי חיים שלי זאת לא אשמתך אני יודע שלא התכוונת.״ הוא אמר כדי להרגיע אותי.
הנהנתי עם הראש כי לא הייתי מסוגלת לדבר...
הגיע יום שישי,יום המסיבה.
קבעתי עם ליז שאני יבוא אליה ונתארגן ביחד למסיבה ויבואו לאסוף אותנו מהבית שלה. יצאתי מהבית שלי השעה הייתה 6 בערב והתקדמתי לכיוון הבית של ליז. תקתקתי בדלת ואיך שהיא פתחה לי היא תפסה לי את היד ורצה לחדר שלה.
״דנייאל מהר אנחנו לא נספיק״. היא צעקה.
״לא נספיק? השעה רק 6״ גיחכתי.
ליז התעלמה והוציאה מהארון בגדים בהיסטריה, לא הפסקתי לצחוק עליה.
״אל תדאגי את תהי מהממת.״ אמרתי תוך כדי צחוק.
השעה הייתה כבר 8 ואני וליז היינו מוכנות. הייתי עם השמלה השחורה שקניתי, נעלתי עקבים, לא גבוהים מידיי ושמתי אודם אדום. נישאר לנו עוד קצת זמן אז עשינו אחת לשניה פן. פתאום שמענו צלצול בדלת. ליז הלכה לפתוח אלה היו אביב ולידור.
לידור הסתכל עליי במבט מופתע.
״וואו״ הוא אמר חסר מילים.
זה הביך אותי אז השפלתי את המבט.
לידור התקרב אליי ולחש לי "את מהממת"
חייכתי זה גרם לי להרגיש טוב.
יצאנו מהבית והלכנו לתחנת האוטובוס שמחוץ לשכונה שלי ושל ליז.
עלינו לאוטובוס והגענו למועדון. היו מלאא ילדים, בכל הגילאים. חיכינו מחוץ למועדון לכל החבורה שלנו רצינו להיכנס ביחד. לאט לאט כולם הגיעו בדקנו שכולם פה ונכנסנו.
הסתכלתי על איך שהם אירגנו, יפה דווקא. ראיתי שכולם מתפצלים. מור וגיא הולכים לכיוון אחד(כנראה הם התקרבו מאז השיחה האחרונה שלנו), לירון בר נוי והשאר הולכים לכיוון אחר...
״מה כבר?״ שאלתי כשראיתי את רוב החבורה מתפצלת מתקדמת לכיוון הבר. אנחנו אולי לא בני 18 אבל אני סומכת עליהם שיצליחו להשיג שתיה. לצערי.
״מה אני יעשה הם הולכים לשתות ואת לא מסכימה לי אז אי אפשר ללכת איתם.״. לידור אמר.
״ברור שלא אל תחשוב על זה אפילו.״. אמרתי בקול מזהיר.
אביב וליז נישארו איתנו אז הלכנו לרקוד קצת.
הלכנו לרחבה ורקדנו, עד שהתעייפתי ולא היה לי כוח יותר. רציתי לשבת.
״לידור בוא נלך לשבת קצת.״ צעקתי לו כדי לגבור על המוסיקה.
לידור לקח לי את היד והוביל אותנו אל הבר.
פתאום ראיתי מישהי מתקרבת ללירון, והוא היה ניראה שמח לראות אותה.
״ענבר? לא ידעתי שתיהי פה...״ הוא אמר בקול מופתע.
הם התחבקו. קצת יותר מדי זמן ממה שהייתי רוצה.
״חיים שלי מה הולך?״ היא שאלה בקול מלא ביטחון.
״ברוךה' מה איתך עדיין עושה צרות?״ הוא אמר ושתיהן צחקו.
ניסיתי לחשב אם אני מכירה אותה ולא הצלחתי להיזכר. כנראה לא מישהי שאני אמורה להכיר.
״זאת חברה שלי דניאל.״ הוא אמר ושם לי יד על המתניים. חייכתי אליה, ואמרתי לה שלום.״מאיפה אתם מכירים?״ שאלתי בסקרנות. ״מה לא סיפרת לה?״. ענבר שאלה את לידור. ״סיפר לי מה?״ שאלתי בלי מושג.
״אני וענבר יצאנו כמה זמן לפני שנהינו ביחד.״ הוא אמר את זה בשיא הטבעיות. מה? הייתה לו מישהי זמן קצר לפני שנהינו ביחד? והוא אפילו לא חשבת לספר לי. הוא לא הזכיר אפילו מילה על אקסית. אין מילים לתאר כמה כעסתי עליו באותו רגע, על זה שהוא הוציא אותי תמימה וסתומה ליד האקסית שלו, וגם כי הוא לא חשב לספר לי. הרגשתי את הפנים שלי נהיות אדומות מרוב עצבים, ולידור המשיך לדבר איתה כאילו לא קרה כלום. והכי גרוע שהוא התיחס אליי כאילו אני אוויר,הוא פשוט המשיך לדבר איתה. אז הלכתי.״לאן?״ לידור נזכר שאני קיימת כשקמתי כדי ללכת. ״לשירותים אני יחזור עוד מעט.״
הייתי צריכה מישהו באותו זמן, מישהו לפרוק לו את מה שאני חושבת. חיפשתי בעיניים את ליז וראיתי אותה ואת אביב נמרחים אחד על השני, לא ממש היה בא לי להפריע להם, מהצד השני ראיתי את מור וגיא מדברים או יותר נכון רבים ולידם ראיתי את ליאת, האקסית שלו, הבנתי הכל. נכנסתי לשירותי הבנות ושמעתי קול של בכי. הלכתי אחריו וראיתי ילדה בוכה בתוך תא פתוח.
אולי גם אני הרגשתי חרא אבל הייתי חייבת לנסות לעזור לפחות. ״היי ילדה הכל בסדר? מה קרה?״ שאלתי אותה.
היא הפסיקה לבכות לרגע והרימה את הראש כדי להסתכל עליי, אחרי שהיא ראתה היא שוב הורידה את הראש והמשיכה לבכות.״למה הוא עשה לי את זה?״ היא לפתע אמרה כשכמעט התייאשתי והסתובבתי כדי ללכת. ״עשה לך מה? מי זה?״ ניצלתי את ההזדמנות שהיא דיברה כדי לשאול אותה.
הילדה קמה לכיור ושטפה את הפנים, היא הייתה ניראת גדולה ממני, והיא הייתה יפה.
״איך קוראים לך?״ ניסיתי שוב ושאלתי אותה. ״רוני״ היא אמרה בקול חלש. קול של אחרי בכי. ״אני דניאל..״ אמרתי לה. הדמעות לא הפסיקו לצאת לה.
״מה קרה?״שאלתי בפעם השלישית.
״הוא שיחק בי!״ היא התחילה לומר. ״ הוא התחיל איתי, התייחס אליי יפה ואחרי ש...״
היא הפסיקה לדבר רגע ומשכה באף.
״ואחר כך הוא הלך! הלך כאילו כלום.״. ״אחרי מה...?״ ניסיתי להבין על מה היא מדברת. ״אני לא צריכה שתשפטי אותי כמו חברות שלי.״ היא אמרה.
״אני לא ישפוט אותך אני ינסה לעזור לך מבטיחה...״ באמת שהייתי לטובתה פה. ״לא יודעת מה קרה לי. הכרנו רק פה במסיבה ו... הוא הטעם שלי והוא דיבר אליי יפה״ היא אמרה. ״ומה קרה?״ ניסיתי לא ללחוץ יותר מידיי.
״ושכבתי איתו בסדר? חשבתי שהוא ישאר איתי כמו מטומטמת.״ היא אמרה את זה מהר.
הסתכלתי עליה, לא ידעתי מה להגיד.
היא הסתכלה עליי חזרה. ״ידעתי. ידעתי שתשפטי אותי ותחשבי שאני זונה שזורמת עם כל אחד.״ היא אמרה והתחרטה שסיפרה לי.
״זה בכלל לא מה שחשבתי. חשבתי מי הבן זונה שעשה לך את זה? ואם הוא לא רצה להישאר איתך הוא דפוק!״ אמרתי לה בתקווה שזה יעודד אותה. רוני צחקה צחוק מתוסכל. ״אשכרה בן זונה.״ היא אמרה.
את האמת? לא הבנתי אותה, אני לא הייתי מכניסה את עצמי לדבר כזה, אבל רציתי לתמוך בה, לפחות במקום חברות שלה שנטשו אותה ברגע כזה. היא המשיכה לדבר והסתכלה לנקודה לא ברורה.
״לירון... רק השם שלו עושה לי להקיא.״.
היא אמרה וחזרה להסתכל עליי.
״רגע.. אמרת לירוון?״.
פתאום הכל התבהר לי. איך לא חשבתי על זה קודם. זה לירון. כל כך מתאים לו.
״כן למה אתם מכירים?״ היא שאלה בהפתעה. ״אהה? מה? כן, כן אנחנו מכירים.״ אמרתי בחוסר ריכוז.
שמענו מישהו נכנס,הסתכלנו אל הדלת וראינו את לירון.״לירוון בוא לפה!״.
צעקתי והתקדמתי אליו והתכוונתי לתת לו סטירה. שניה לפני שהיד שלי נגעה בלחי שלו הוא תפס אותה ועצר אותי. הוא השאיר את היד שם ודיבר.
״רונה את יכולה להשאיר אותנו לבד? אני צריך לדבר עם דניאל.״ הוא דיבר אליה אבל הסתכל עליי.
״אתה לא מתבייש? אחרי מה שעשית אתה עוד מבקש ממנה לצאת? אם לא שמת לב אנחנו בשירותי בנות״ אמרתי בקול עצבני. ״מה עשיתי?״ הוא שאל כאילו הוא באמת לא יודע. ״ אני צריכה להזכיר לך? וקוראים לה רוני לא רונה מפגר.״.
״דניאל אני לא הכרחתי אותה לעשות כלום. היא ילדה גדולה היא יכולה להחליט על עצמה.ואני מבטיח לך שסבלה היא לא״.
הוא אמר וחייך. זה עיצבן אותי.
״זה בסדר דניאל... אני הולכת.
היא אמרה והפנים שלה חזרו להיות רטובות מדמעות.
״לא רוני חכי רגע.״אמרתי וניסיתי ללכת אחריה אבל לירון לא שיחרר אותי, במקום זה הוא סגר את הדלת של השירותים ונעל אותה.
