When the angel gives up

פרק שישה עשר - קשורים בקשר הגורל

-ראו התחלה של פרק 9-

יומיים לאחר שהמלאך הכיר באותה השטנית המשונה, הוא חלם חלום. בחלום לא היה דבר מלבד חלל שחור וריק, כמו שמי הלילה. מולו היה נקודה זוהרת ומהבהבת, זו הייתה הברירה היחידה שלו לצאת משם כי ידע – זה לא חלום רגיל. הוא התקדם אל אותו האור וככל שהתקרב, כך התמונה נגלתה בפניו בבירור.
מולו עמדה אותה אחת שכבשה את רגשותיו כשהבחין בה לראשונה.
היא עמדה שם, מחכה, והוא לא ידע למה.

״תעצום עיניים.״ היא ביקשה ממנו והוא עשה כרצונה, עיוור לבקשותיה. תוך פחות משניה הוא הרגיש במגע בכתף ושנייה לאחר מכן שמע אותה מבקשת ממנו לפתוח עיניים, הוא עשה כדבריה.

הם היו בחלל לבן, הוא היה נדהם ולא הצליח להשחיל מילה.

היא הסבירה לו שאין לה מושג איך עשתה זאת או איך הגיעה לכאן או איך הוא הגיע, תוך שעה, בהם הם מנסים לדבר אחד עם השני, הם התעוררו.

שעה לאחר מכן, ליבו של המלאך צרב, הוא התקפל מכאבים, אחז בחזהו והתעלף, כשקם, הוא הרגיש ברגשות זרים תוקפים אותו ובזכרונות שלא הכיר. ארבע שעות לאחר הצריבה בלב של המלאך, גופו החל לצרוב והוא התפתל מכאבים, כמוהו גם השטנית המשונה.

הכאב נרגע רק כעבור חמש דקות.

המלאך והשטנית המשונה היו מעולפים במשך עשר דקות עד שהתעוררו.
מאז, הם לא חזרו להיות אותו הדבר. מאז, הם לא הכירו במושג ״לחוד״.

״אין לנו מלא זמן!״ הכריזה המלאכית.

״יש בכלל דרך לתקן את זה?״ המלאך שאל אך השטנית והשטן, שגם נראו טרודים, הרימו את כתפיהם. הם לא ידעו.

״מה הולך כאן?״ דיאגו דרש לדעת, ואת האמת, שגם אני. שמחתי שהוא שאל.

״כשנרדת גם אתה, היה על מצחך את הסמל של קשר הגורל, גם על מצחה של הולי! אתם בטח לא עד כדי כך טיפשים בשביל להבין מה זה אומר, נכון?״ השטנית שאלה אותנו בגבה מורמת ואני לא הבנתי מה פשר דבריה. לא הבנתי דבר, ונראה שכך גם דיאגו.

״אנחנו נסביר להם. תלכי לחפש מידע.״ המלאכית ביקשה והשטנית כבר הבינה שזה מה שעליה לעשות.

״תנו לי שעה.״ ביקשה השטנית והשאירה את ההסברים להם. היא יצאה מהחדר ונעלמה.

״לפני מלא זמן, היתה שט-״ המלאכית באה להסביר אך השטן קטע אותה.

״זה יקח יותר מדי זמן, את ההסבר הארוך נסביר להם בזמן אחר! תסבירי להם מה זה קשר הגורל.״ השטן צעק בתסכול והמלאכית גילגלה את עיניה אך עשתה כדבריו.