When the angel gives up

פרק שלושה עשר - הטהורים והשני לאלוהים

נקודת מבט כללית

״אני לא חושבת שהיא תתעורר בקרוב,״ המלאכית אומרת כשדאגה נוטפת מקולה. דיאגו, שעמד בצד החדר הלבן והגדול שמלא במיטות - כנראה מותאם למקרים כאלה - לא יכל שלא להאשים את עצמו. הולי עברה על מספר עברות בו זמנית ועקב כך ירדו לה מלא נוצות. לפי מה שהמלאך, שככל הנראה היכולת המיוחדת שלו זה לראות כמה נוצות נותרו לכל אחד ועל מה הם נפלו, מספר שנשארו לה 64 נוצות, ואם היא לא תגזים ובמילים אחרות, תתקרב אל דיאגו, אז הכל ימשיך להיות תקין.

דיאגו גם לא יכל שלא להתעצבן מהמחשבה על להשאיר את הולי מאחורה. שברירית, קטנה כל כך, והוא הבטיח לאלוהים.
לבסוף, כשהבין שהצעקות שתקועות באמצע גרונו, לא מתכוונות להשתחרר, בעט בכיסא שהעיף אותו לצד השני.

״דיאגו!״ אפילו לשטנית נמאס מההתנהגות של דיאגו, ספק אם זה בגלל שהוא מתנהג ככה בגלל הולי וספק אם זה בגלל שההתנהגות שלו באמת עולה לה על העצבים.

״תעזבו אותה. היא יודעת לקום לבד, היא תסתדר.״ דיאגו אומר בקול עצבני ומהר מאוד הם מבינים שאין ברירה אלא באמת לצאת, ואולי להצליח לנהל עם דיאגו שיחה אמיתית, כזאת שבאמת תגרום לדיאגו להבין את ההשלכות של המעשים שבאים מליבו בצורה כה תמימה שלא מאפיינת שטנים בשום מובן שהוא. באיזה שהו מקום, השטנית הרגישה שהיא מתביישת בו. מתביישת בכך שיש כזה רכרוכי בין השטנים.

אבל היה דבר אחד שהיא לא ידעה וגם לא תדע, למרות היותה קוראת מחשבות. זה לא משהו שהיא יכולה לקרא, מאחר ודיאגו הפסיק לחשוב על זה עוד כשהיה בגילה של הולי.
כל עוד השטנית לא תבין את הפרט הזה, היא לא תבין למה הוא דווקא היה זה ששרד ולא אחר. חזק יותר, חכם יותר ואחד רשע יותר.

הם מתיישבים באותה השולחן שישבו בו באותו הבוקר, ועל השולחן מופיע ספר עבה, שמן ונראה די ישן. מלא ניירות מכסות את השולחן אך דיאגו לא נותן לזה להסיח את דעתו. בזמן שהולי ישנה, כך החליט, הוא הולך לגלות כמה שיותר ולא יתן לדברים אחרים להסיח את דעתו מהמטרה שלו.

״מצאנו כמה מידע על החלום שלה, ככל הנראה זה פולחן עתיק שנים, אם לא ממדי זמן שונים וארוכים. ככל הנראה המידע הזה הצליח להצטבר בצורה כלשהי וזה נכתב בספר.
הפולחן שהולי ראתה בחלום שלה, היה רק חלק ממנו. והיא הייתה שם, ממש הייתה שם, היא הייתה הקורבן. אם זאת זו בהחלט לא הייתה הולי אך אם זאת גם הייתה היא. ככל הנראה, האווירה של הפולחן, בעזרת הגופות המרקדות, מצליח לטשטש את תחושתיו של הקורבן ולחשוב שזה לא הוא. אנחנו סבורים שזה מה שקרה להולי, אבל אנחנו לא ממהרים להסיק מסקנות.
החבל האדום שקשר אותה, הכוונה שלו להיות כמו חוט הגורל האדום אבל מאחר וחוט לא היה מחזיק אותה, אז הם משתמשים בחב-״ השטנית ממשיכה להתגאות בידע שצברה אבל לדיאגו אין סבלנות וצועק עליה להגיע לפואנה של העניין. השטנית רוטנת אבל גם השאר מאיצים בה להגיע לעיקר, כך שאין לה ממש ברירה ואת הידע שהצליחה לצבור בזמן כה מועט, תצטרך להתגאות בזמן אחר.
״בשביל להצליח בפולחן, אי אפשר רק עוד קורבן, הקורבן צריך להיות חלק ממשפחת ה״טהורים״, שזוהי המשפחה של הולי. הקורבן גם צריך להיות לפחות עד דרגה שלישית ליורש של אותם הזמנים, אך עם היורש בעצמו שם, זה מעצים את הקסם ואת הסיכויים למטרתו של הפולחן.״ השטנית מסבירה ומשאירה את דיאגו מבולבל.