לרענן את הזיכרון בפרק 52- ׳הרגע הקטן והפשוט הזה׳
נקודת המבט של אושר:
״נעצור.״ מאור אמר בעוד שעיניו בחנו את פנייה של נעמה.
״עומרי הביא לימון,״ התרוממתי מעט והסתובבתי להביט בנעמה אשר השעינה את ראשה על החלון שמשמאלה. ״את רוצה?״ שאלתי.
״תרימי את הראש,״ רותם שישבה לצידה הושיטה את ידה אל פנייה של נעמה והסיטה אל מאחורי האוזן את קצוות השיער החומות שהיו על לחיה.
״נעמה,״ הוא אמר ובהבזק של שניה נעמה הסיטה את מבטה אל עבר מאור אשר עמד לצד רותם.
״נעצור?״ הוא שאל בקול רך שחימם את ליבי. חייכתי חיוך קטן שרק עומרי הבחין בו, אני שמחה על הקשר שנוצר בין שניהם. עדיין לא יצא לי לדבר עליו עם נעמה, אעשה זאת בהקדם האפשרי.
״זהו.״ נעמה נשפה את האוויר שהחזיקה בריאותייה.
״מה זהו?״ רותם שאלה.
״זו הייתה בחילה חולפת כזו,״ היא הסבירה ומיד הרגיעה אותם בטון גדוש ביטחון, ״אני בסדר.״
מאור הנהן קצרות והפנה אליהן את גבו, צועד אל עבר המושב הקדמי וחוזר לשיחה אותה ניהלו הוא, מתן וצחי אשר נהג.
הסתובבתי בחזרה והתיישבתי. עומרי מיהר להכניס לאוזני את האוזניה אשר נשמטה ברגע שהתרוממתי ושוחחתי עם נעמה.
הנחתי את לחי על כתפו ונאנחתי עמוקות.
״תשני קצת,״ הוא עטף את מותני בזרועו.
״תעביר,״ הצבעתי על מסך האייפון שלו. הוא הושיט לעברי את האייפון והעניק לי את זכות הבחירה.
״מה לשים?״ התרחקתי מעט והרמתי אליו את עייני.
״מה שאת רוצה.״ אמר בעוד שאני החלתי לחפש אחר שיר יפה.
״מה שאני רוצה?״ חייכתי חיוך קטן והבטתי בו. הוא הנהן בהבעה כנה שהתחלפה במהרה לכזו ששטופת חיבה לשמע השיר שהתנגן באוזנו.
״זה השיר שלנו!״ ליפפתי את זרועו בכפות ידיי והרמתי אליו את מבטי.
הוא רכן אל פניי והדביק נשיקה ארוכה לשפתיי.
כשהתנתק חייכתי חיוך גדול בעוד שבחנתי את פניו.
הרגע התנשקתי שוב, עם הגבר היפה ביותר שפגשתי.
הצטנפתי אל גופו קרוב יותר מכפי שאפשר לתאר והנחתי את פניי על החזה שלו. ״תעשה לי נעימי,״ הרמתי מעט את פני והבטתי אל תוך עיניו. כידוע מראש, עומרי רכן אלי והדביק נשיקה מהירה לשפתיי. הידיעה שהוא לא מצליח לעמוד בפני המבט שלי, מלהיבה אותי בכל פעם מחדש. מה שנדרש ממני על מנת לקבל את מה שאני רוצה, זה בסך הכל להביט ישירות אל תוך עיניו. הוא מיד מזכה אותי בנשיקה קצרה ועושה כבקשתי.
התרוממתי מעט והתרחקתי. עומרי פקח את עיניו ושידר הבעה מבולבלת. ״מה?״ הוא שאל לאחר שניות ארוכות בהן הוא בוחן את פניי.
עצרתי את השיר, גהרתי לכיוונו במהירות ולחשתי באוזנו,
״אתה זוכר למה רקדנו את השיר הזה?!״ שאלתי ומיד התרחקתי על מנת לראות את תגובותו.
הוא החל לפצות את פיו אך מיהרתי להניח את כף ידי על שפתיו. ״שקט!״ דרשתי.
החזרתי את ידי אל חיקי והתקרבתי אליו, ״באוזן.״ אמרתי והשתדלתי להתעלם מהבזק השעשוע ששודר מתוך עיניו.
״במסיבה של סוויסה!״ לחש אל תוך אוזני ונדרש ממני כוח עצום להתנתק מאחיזתו כשהחל לנשוך את תנוך אוזני ולהתעלל בי תרתי משמע.
״לא שאלתי איפה זה היה...״ גלגלתי את עיניי בעוד שהוא הרים את גבותיו בפליאה. ״אז?״ הוא שאל ונאלצתי להתקרב אליו בשנית וללחוש לאוזנו.
״אתה זוכר למה השמיעו את השיר הזה?!״ תיקנתי את שאלתי בתקווה ענקית שיצליח להבין הפעם את כוונותי.
״לא.״ השיב בנונשלנטיות שדירבנה אותי לגרום לו להזכר.
״מה לא?!״ הנדתי את ראשי כלא מאמינה, ״אתה לא זוכר?!״ שאלתי בקול מעט רם והוא בתגובה הניד את ראשו באדישות האופיינית והמרגיזה שלו.
״תאיר הקדישה אותו למתן ׳אהובה׳!״ צווחתי אל תוך אוזנו.
הוא הושיט את שתי כפות ידיי אל פני ואחז בהן.
״שכחתי.״ הוא לחש בצמוד אל שפתיי.
״אתה לא אמור לשכוח שום רגע מהערב הזה!״ לחשתי בחזרה בטון נרגז.
YOU ARE READING
פרפרים לבנים
Romance״יש לך סבלנות לזה?״ שאלה בעוד שחיוך קטן שלא יורגש לעיני זרים התפשט אט אט על שפתייה. ״כן.״ השבתי בפשטות והבטתי בה ארוכות, ממתין לתאוריה המדוייקת שלה על הפרפרים בבטן. ״האמת שזו התאוריה של אמא שלי,״ החלה לומר ועצרה מיד. היא שאפה אוויר אל ריאותייה והס...
