לא רק יְדִידוּת

פרק 14- אני אוהב אותך

״את לא הבנת עד עכשיו שאני אוהב אותך?״ גב כף ידו מלטפת את הלחי שלי. ״אני..ניב״ אני מתנתקת מהמגע שלו.
״אז אני יכול להגיד לך מעכשיו שמאור על הזין שלי״ הוא אומר ומסתכל עליי. ״אני לא רוצה את המשחקים האלה״ אני מהנהנת אליו. ״אין לי מה להגיד לך״ אני נותרת חסרת מילים לוידוי שלו. ״תגידי שאת גם אוהבת אותי.״
אני מנסה לפתוח את הפה שלי אבל לא מצליחה.
״אני סתם הייתי שעשוע עבורך?״ הוא שואל ואני רואה את הפגיעה שלא הייתה לי כוונה אליה. ״אני לא יודעת מה אני מרגישה..זה מוזר״ אני בולעת רוק ומסתכלת על עיניו היפות.
״לא זה לא מוזר. מאז ומתמיד הייתה לנו משיכה אל תעמידי פנים״ המבט שלו יחד עם המילים מפשיטים אותי נפשית.
״אני יודע שאת אוהב אותי. תגידי את זה״ אני נעמדת והוא נעמד אחרי. ״אני לא יודעת מה אני מרגישה״ אני ממלמלת והולכת לאחור. גופו מתקרב אליי ואני מרגישה שהגב שלי נוגע בקיר.
השפתיים שלו מרפרפות על שפתיי ואני עוצמת את עיניי כי הריח שלו גורם לי לאבד שליטה. ״את אוהבת אותי אל תעמידי פנים״ הוא ממלמל ותופס את השפה התחתונה שלי עם השפתיים שלו. ״זוז״ אני מתנתקת מהמגע שלו וצועדת בחזרה לסלון.
״כמה זמן תמשיכי להעמיד פנים שאני לא מזיז לך?״ הוא שואל בחיוך ומוריד את חולצתו. לעזאזל עם השרירים האלה.
״מתי שתפסיק עם השקרים שלך״ אני מסתובבת כדי לא לראות את פניו אבל מרגישה את גופו מאחורי. ״די לחשוב שאני משקר לך״ הוא ממלמל לי באוזן. ״אני לא יודע למה את חושבת שאני כלכך בן זונה״ הוא אומר ואני מסתובבת אליו.
״כי אף פעם לא ראיתי את הצד הרציני שלך״ אני אומרת והוא מסתכל אליי בהבנה מלאה. ״כי רק איתך אני רציני״ המילים יוצאות מפיו וזה נעים לאוזן שלי יותר ממנגינה.
״תוכיח לי״ אני מחייכת אליו והוא מרים את הגבות שלו.
״אמרת לי להפסיק עם הסמים...הפסקתי״ הוא מחייך וכובש אותי. ״אוי ניב באמת״ אני צוחקת וסוחפת אותו יחד איתי לצחוק מתגלגל. ״רק אתמול עישנת.״
״את תראי שמעכשיו אני לא אגע בסמים״ הוא אומר בחיוך.
״אתה יודע שזה בישבילך״ אני אומרת והוא מהנהן.
״מה אני אעשה איתך״ האצבע שלו נוגעת בשפתיי. ״טוב אני צריכה לעוף״ אני מחייכת ולוקחת את התיק שלי מהספה.
״שאני אקח אותך?״ הוא שואל ואני מהנהנת.

אני מגיעה לבית שכבר השמש החמה ממיסה את הכתפיים שלי.
אני פותחת את הדלת של הבית ואבן ענקית נופלת מהלב שלי, מאור יושב יחד עם מאיה בסלון שלנו. לעזאזל.
החמצן לא נכנס לגוף שלי ואני מרגישה שאני עוד רגע מאבדת את ההכרה. ״שבי״ מאור אומר ומסתכל על הספה שמולו.
מאיה מעבירה  את עינייה על הבגדים שעלי מאתמול. האמת היא שאני נראת כמו בחורה זולה שחזרה מבית של בחור זר. ״אני לא מתכוונת לדבר איתך. בטח שלא עכשיו״ אני אומרת ופונה למסדרון והולכת במהירות לכיון החדר שלי. שאני בתוך החדר אני מוציאה את האוויר של יצא לי מהפה.
אני מתיישבת על המיטה ומרגישה את הריקונות משתלטת על כל כולי. דפיקה נשמעת מבעד לדלת ואני לא ממש מוכנה לקבל אורחים לתוך החדר, במיוחד לא את מאור.
״אני נכנס״ קולו של מאור ממלא את החדר ואני לא אומרת מילה. אחרי שנייה הדלת נפתחת ואני רואה את פניו בתוך החדר שלי. ״את מוכנה להסביר לי מה קורה בינך לבין ניב?״ הוא שואל והדם שלי זורם במהירות. ״מאור אתה רציני?״ אני שואלת ובועלת רוק. ״אין בנינו כלום!״ אני צועקת והדמעות זולגות מתוך העיניים שלי. ״אז למה לעזאזל ישנת אצלו?״ הוא צועק ואני לא יודעת מה לענות.
״אני הסברתי לך כבר!״ אני אומרת ומשפילה את פניי כלפי מטה. ״לא יכלת להגיד לי? היית יכולה לישון אצלי!״ הקול שלו חזק מתמיד. ״מצטערת לא רציתי להפריע לך באמצע הזיונים שלך...וחוץ מזה זה רק ניב!״ לא זה לא רק ניב, זה בחור שאת נמשכת אליו. ״הייתי מסלק כל אחת בישביל שתשני אצלי! גל בחייך את מכירה אותי!״ הוא אומר וצודק, מאור היה נוטש כל בחורה בישביל לדאוג לי, מאז ומתמיד. ״מה הבעיות שלך עם ניב?״ אני שואלת ומסתכלת לתוך עיניו.
״אני פשוט מפחד״ הוא ממלמל.
״ממה אתה מפחד?״ אני שואלת למרות שאני מודעת לתשובה.
״שאת תתאהבי בו״ הוא אומר ושקט נשמע ברחבי החדר הבנוני שלי. ״למה שאני אתאהב בו?״ אני שואלת והוא מוציא אוויר מהפה שלו. ״אני לא יודע..מאז התיכון המבטים בניכם היו לי מוזרים״ הוא אומר ומסתכל עלי. פאקק.
״אין בנינו כלום״ שקר ראשון.
״אז התמונות הן סתם?״ הוא שואל.
״ברור״ שקר שני. לעזאזל אני לא מסוגלת לשקר לו.
הדמעות זולגות במורד לחיי ואני מרגישה את המבט העצוב של מאור. ״מצטער״ הוא ממלמל ומחבק אותי חזק. בדרך כלל החיבוקים שלו מנחמים אבל עכשיו..אני מרגישה כלכך מלוכלכת ושקרנית. ״למה את כלכך בוכה?״ הוא שואל ומסתכל על פניי. ״אני מרגישה שאנחנו מתרחקים״ שקר שלישי, זה בגלל שאני משקרת לך.
״זה הכל בגללי״ הוא מסתכל עלי בעיניים כואבות, ״לא זה לא בגללך״ שמישהו יציל אותי.
״אני מבטיח לפצות אותך״ הוא אומר ואני מהנהנת.
״תשאיר אותי לבד..אני אדבר איתך יותר מאוחר טוב?״ אני קמה מהמקום ופותחת את דלת המקלחת. ״הכל בסדר?״ הוא שואל ואני מחניקה את הדמעות. ״כן הכל בסדר״ אני אומרת ושומעת את הדלת של החדר שלי נסגרת.

״גל?״ קולה של מאיה נשמע ליד האוזן שלי ואני קמה מהשינה שאין לי מושג איך הצלחתי להכנס אלייה. הייתי אבודה במחשבות ואלוהים עשה חסד וגרם לי להרדם.
״אה?״ אני שואלת בצרידות.
״אנחנו הולכים לים..את רוצה לבוא?״ היא שואלת, ״מי?״ אני שואלת בחזרה. ״כולם״ היא מסתכלת על פניי ובטח קלטה את עיניי האדומות. ״לא נראה לי..אני צריכה להיות קצת לבד״ אני אומרת והיא מהנהנת, ״בסדר..אני גם ככה הולכת לאמיר אחר כך״ היא מסבירה. ״איך היה איתו?״ אני שואלת והיא מחייכת.
״הוא מדהים״ היא קורנת מאושר..הלוואי שהייתי יכולה לספר לה כמה מדהים הבחור שלי. ״אני שמחה בישבילך״ אני אומרת והיא מחייכת. ״יאללה אני עפה להתארגן״ היא אומרת וסוגרת את הדלת.
אני עוצמת את עיניי ומנסה להרדם שוב. המחשבות משתלטות עליי ואני לא ממש מצליחה לשקוע בשינה. אני שוכבת במיטה וחושבת על איך אני וניב נאכל להיות ביחד ומאור יקבל את זה בקלות, אבל אין מצב שזה יקרה. מאור לא יסלח לי בחיים אם הוא ידע על המצב. הדלת של החדר שלי נפתחת והריח המוכר ממלא את האף שלי. ״מה אתה עושה כאן ניב?״ אני שואלת ומחפשת עם עיניי את מאיה, היא עדיין כאן? אני שואלת את עצמי. ״לא היא לא כאן״ הוא כנראה קורא את המחשבות שלי.
״באתי לראות איך את״ הוא נכנס למיטה שלי ומלטף את פניי.
האוויר שיוצא משפתיו מגיע אל השפתיים שלי וגורם להן לרעוד, ״אני בסדר״ אני משקרת, לא צריכה רחמים.
״את..אה...את מצטערת?״ הוא מסתבך עם המילים.
״אני לא יודעת״ אני אומרת ומסתכלת עליו, כלכך כיף לי איתו שאני לא מרגישה חרטה. ״למה באת?״ אני שואלת ומנסה לקלוט את עיניו, החושך שממלא את החדר מפריע לי.
״כדי להראות לך שבאמת אכפת לי ממך..וגם כי המחשבה שאת בוכה בגללי הרגה אותי״ הוא אומר וכל מילה ממיסה אותי.
אני נושקת לשפתיו ולא מצליחה לחשוב בהיגיון.
״אני אוהב אותך״ המילים מהדהדות בתוכי.
״גם..אני״ אני אומרת ואחרי שנייה חיוך מתרחב על שפתיו.
״עשית לי את היום ליום הכי שמח בעולם״ הוא אומר ומחבק אותי. אנחנו שוקעים ביחד לשינה רגועה שהרבה זמן לא חוויתי.

איזה פרק.
לא מאמינה שזה באמת קרה😱
מה אתן חושבות על הפרק?
אני רוצה לאתגר אותכן, 100 הצבעות והפרק הבא יפורסם. אוהבת אותכן🦋