לא רק יְדִידוּת

פרק 10 - חרטה

חריקה נשמעת באוזן שלי ועיניי נפתחות בבהלה.
״סוף סוף״ מלמול נשמע ואוזניי מיד מזהות את קולה של מאיה. אני מסתכלת על ניב שמחבק אותי ורדום. פאק.
״ניב!״ אני לוחשת ומעירה אותו במהירות.
״ששש בייבי לישון״ הוא מלטף את השיער שלי מבלי לפתוח את עיניו. ״ניב מאיה חזרה״ אני אומרת ושומעת את הדלת של החדר שלה נפתחת. עיניו נפתחות בבהלה והוא מסתכל עליי, ״פאק מה?״
״ניב מה עושים?״ אני שואלת והוא מתיישב ומותח את ידיו.
״ניב!״ לעזאזל אני טיפשה!
״נגיד לה שהיית קצת שיכורה אז נשארתי לישון איתך...זה לא כזה ביג דיל״ הוא קם מהמיטה והולך לדלת של השירותים שליד האחרון שלי. ״פאק״ אני מעלה תרוצים לראש שלי ואז יוצאת מהדלת. מאיה בדיוק יוצאת מהחדר שלה ומסתכלת עליי.
״אמא״ היא צועקת בבהלה. ״שלום חננה״ אני מחבקת אותה והיא מחבקת אותי בחזרה.
״איך היה?״ אני שואלת ואנחנו פוסעות לכיון הסלון. אני מתיישבת על הספה והיא הולכת לכיון המטבח, מעולה.
״ניב כאן״ אני אומרת ושומעת אותה מתעסקת עם הכלים שבכיור. ״מה למה?״ היא לא נשמעת חשודת..יופי.
״הייתי שיכורה אתמול״ אני חוסכת בפרטים החשובים.
״הוא ישן איתך במיטה?״ היא שואלת בשעשוע.
״כן״ הקול של ניב מבהיל אותי. הוא לבוש בגינס שלו מאתמול יחד עם החולצה השחורה הצמודה.
״מה קורה קופה?״ ניב שואל את מאיה והולך לכיוונה. היא מחבקת אותו ומנשקת את הלחי שלו. ״האמת שאני גמורה..״ היא אומרת וצועדת לכיון המסדרון. ״אני עפה לישון...יש לך היום משחק לא?״ מאיה שואלת והוא מהנהן בחיוב.
״אז ניפגש שם״ היא אומרת והולכת לכיון המסדרון ואחרי שנייה אני שומעת את הדלת שלה נטרקת.
המבט שלו ננעל על המבט שלי.
עיניו אדומות וגורמות לי לעור ברווז.
״השתמשתי במברשת שיניים שלך״ הוא אומר בחיוך מדבק, ״אני מקווה שזה לא מפריע לך״ הוא קורץ לי ואז מנשק את הלחי שלי. ״היה לי כיף לחבק אותך בלילה״ הקול שלו צרוד והיד שלו נחה על הלחי שלי. ״שקט״ אני שמה את האצבע שלי על השפה התחתונה שלו. ״טוב אני חייב לעוף..יש לי אימון״ הוא מטייל עם האצבעות שלו לאורך הכתף שלי.
״ביי״ אני אומרת ומזיזה את המבט שלי ממנו. הוא מחייך ויוצא בצעדים מהירים. אני הולכת באיטיות לחדר שלי, הבטן שלי כואבת מהסערת רגשות שחוויתי על הבוקר.
פחד, אימה, נינוחות ואדישות מילאו את הבוקר הזה.
אני מצחצחת שיניים בהנאה רבה אחרי שאני יודעת שהמברשת הייתה בתוך הפה המדהים של ניב.
הצהריים שלי עוברים במהירות כשאני הולכת לחנות וחוזרת אחרי שעתיים. במשך רוב היום אני וניב מסמסים אחד לשנייה. אני חושבת שגם הוא היה קצת בשוק אחרי הבוקר המפתיע.

תבואי היום, את המזל שלי.

אני קוראת שוב ושוב את ההודעה שהוא כתב לי.
ללא ספק הבחור יודע להגיד את המילים הנכונות.
אי אפשר שלא לעמוד בפניו. אני רואה המון בנות שלא מצליחות לעמוד בפניי החיוך הכובש של ניב. השיניים שלו לבנות והשפתיים שלו...אלוהיות. מנסיון.
״קומי!״ מאיה צועקת וקופצת על המיטה שלי.
מתי לעזאזל הספקתי להרדם?
״גל נו קומי! יש משחק ומאור מגיע לאסוף אותנו עוד עשר דקות!״ אני מקפצת מהמיטה ומסתכלת על מאיה שלבושה בגופייה עם גינס ועטופה בהמון צעיפים בצבעים צהוב ושחור.
״לעזאזל מאיה!״ אני שולפת גינס מהארון ולובשת אותו במהירות יחד עם חולצה בייסיק לבנה שצמודה לגוף שלי.
״זה כלכך מעצבן אותי שאת נראת טוב בכל דבר״ היא מפליקה לישבן שלי. ״תסתמי!״ אני אומרת ויוצאת לכיון המטבח ולוקחת חטיף מהמגירה. רעש ציפצופים ממלא את אוזניי הכואבות.
״מאור בחוץ!״ מאיה אומרת ופותחת את הדלת. מאיה רצה לכיון הרכב של מאור ואני נועלת את הדלת והולכת חסרת כוחות אחריה. הנסיעה עוברת לאט. מאיה מראה כמה היא ממש לא מוכשרת בלשיר. הקולות הנוראים שיוצאים מהפה שלה גורמים לחיוכים מצד מאור. אנחנו מגיעים לאצטדיון ונכנסים ליציע הכבוד. אלפי אוהדים מחכים בכניסה לאצטדיון ואלפי אוהדים בתוך. כמות בלתי נתפסת של אנשים בצהוב-שחור.
״המשחק הזה חשוב״ מאיה ממלמלת ומסתכלת על מאור.
״אם אנחנו לא מנצחים אז אין לנו סיכוי להיות אלופים״ הוא אומר ומסתכל על ניב שמתחמם בדשא.
״אני בטוחה שניב יפציץ היום״ מאיה אומרת וגם כן מסתכלת עליי. ״אלא אם כן נתת לו לישון בלילה״ היא אומרת ומסתכלת עליי, לעזאזל. מאור שולח מבט לא מובן ואני מתחילה לרעוד.
״ניב נרדם אצלי״ אני מסבירה והוא מהנהן ולא אומר דבר.
כשמאור לא אומר כלום זה סימן גרוע.
השריקה נשמעת והקהל מתחיל להשתולל. האנרגיות זורמות ולמרות כל הרעש המוח שלי עסוק במחשבות, מאור קלט שמשהו לא בסדר?
״גוללללל!״ כולם על רגליהם. אני מסתכלת על המגרש ורואה שניב רץ אל הקהל שמחבק אותו בהתלהבות.
״אני לא מאמין!״ מאור אומר ומסתכל על חבר שלו בגאווה.
״האליפות שלנו!״ מאיה אומרת ומרימה את הצעיף בהתלהבות.

אחרי משחק מדהים וצמד גולים של ניב שחתמו את המשחק, מאור מחזיר אותי לבדי לבית. מאיה הלכה יחד עם אחותה לבית לבקר את ההורים שלה אחרי שחזרה מהטיול.
״למה ניב ישן אצלך?״ המילים שיוצאות מתוך פיו של מאור גורמות לי להיבהל. ״הוא נרדם אצלי״ אני ממלמלת מבלי ליחס לעניין חשיבות. ״את משקרת לי״ הוא אומר ואני מיד מסתכלת עליו. ״למה שאשקר לך מאור?״ למה זה קורה לי?
״תגידי שפשוט רציתם לעוף מהבר בגלל שהיה משעמם ולא היה לכם נעים מעומרי״ הנשימה שיצאה מהפה שלי כרגע היא הנשימה הכי משחררת בעולם, תודה אלוהים!
״טוב האמת שאתה צודק״ אני אומרת ומחייכת, ״אבל ניב נרדם במיטה כשדיברנו על עומרי ושירי״ אני אומרת והוא מהנהן.
הוא נכנס לתוך החניה של הבית שלי ושל מאיה ואני מנשקת
את הלחי שלו ויוצאת במהירות לכיון הבית.
אני כמעט מתי היום.
היום זה נגמר כל המשחק הזה.
אני לא מוכנה לאבד את מאור בתור ידיד, זה ישבור אותי מבפנים. וגם התגובה של מאיה תהיה קיצונית, מאיה כולה קיצונית. אני מתיישבת על הספה וחוקרת את הטקסט הקצר שכתבתי.

היית מדהים במשחק. חשבתי קצת על העניין בנינו, אני מבקשת שתקח מרחק בדיוק כמו שהצעת. אני לא מוכנה לאבד את מאור בתור ידיד ובטח שלא את מאיה ועומרי.

אני לוחצת על ״שלח״ ומיד סוגרת את הפלאפון. התגובה שלו מפחידה אותי. אני מתעסקת בטלוויזיה ואחרי שניות הדלת נפתחת וגורמת ללב שלי ליפול לתחתונים.
ניב עומד בדלת מיוזע כולו, עדיין עם התלבושת מהמשחק.
״מה קרה?״ הוא סוגר את הדלת ומתקרב אליי.
״ניב״ אני מוציאה אוויר של ייאוש. ״ההודעה שלי לא הייתה מספיק ברורה?״ אני שואלת ונעמדת מולו. השיער שלו צונח על הפנים וכלכך בא לי לסדר אותו בחזרה לשאר השיער.
אבל לא, אם אגע בו זה ייגמר נוראי.
״מה קרה?״ הוא שואל ונעמד מולי, היד שלו נשלחת אליי אבל אני מתחמקת ממנה. ״חשבתי שאנחנו נהנים״ המילה האחרונה גורמת לבחילה להגיע מהפה שלי ועוד לבטן.
״נהנים?״ אני שואלת בקול המום. ״כן..את לא נהנת?״ הוא שואל ואני עדיין המומה. ״תעוף מפה״ אני מסתובבת לכיון המטבח והולכת בצעדים איטיים. ״מה? גל?״ הוא מתקדם אחרי ומסתכל עיניי. ״אני לא בובת שעשועים ניב״ אני אומרת ושוב מתחמקת מהיד שלו. ״אני לא אמרתי שאת בובת שעשועים.״
״אמרת את זה במילים אחרות״ אני הולכת בחזרה לסלון.
״תעוף מפה!״ אני צועקת והולכת לכיון החדר שלי, נועלת את הדלת ומתיישבת עם הגב אלייה.
תקתוק נשמע על הדלת שלי, ״אני יודע שמה שאמרתי נשמע לך לא טוב. אני הולך כי אני ממהר אבל אני אחזור בלילה להסביר לך הכל״ הוא אומר מבעד לדלת.
״אל תתאמץ״ אני עונה ישר ומתחננת שילך כבר, מאיה עלולה לחזור. ״להתראות גל״ הקול שלו נשמע מעוצבן..אבל זה לא גורם לי להתחרט.

היי אהובות, צד חדש מתעורר בגל.
אתן חושבות שהיא צודקת שהיא לוקחת צעד אחורה?
אל תשכחו להצביע🦋
הפרק הבא יעלה כשתראו נוכחות בהצבעות