Prolouge; Crying in Spanish

אני עולה לזירה.

אני מוריד את החולצה המיוזעת, זורק אותה אל עבר אדם.

הקהל מריע. אני קורץ לכמה בנות.

האדרנלין מתחיל לזרום, ומאז הכל מטושטש.

הוא מכה בי. חזק לפנים, ואז לבטן. אני כמעט קורס אבל משיב מלחמה במהירות.

״או! זה עומד להשאיר סימן!״ נשמעת הצעקה של כריס. אני מבין על מה הוא דיבר. חבורה כחולה-סגולה עיטרה את עינו של בריידי. הרגשתי גאה למדיי.

בריידי הביט בי בזעם, לא מוכן להיכנע. אגרופיו היכו בי אך לא החלישו אותי.

החלטתי שמספיק לי. הנפתי את ידי והיכיתי בלחיו ואז שוב, בצד ראשו.

הוא נפל.

״עשר, תשע, שמונה,״ הקהל ספר יחד עם כריס. בריידי לא קם.

שאגה עולה מהקהל המריע.
״סבסטיאן וארוס האדיר ניצח בקרב!״ כריס הניף את ידי בניצחון.

האדרנלין זורם לי בדם במהירות שלא תבייש אלכוהול.
אז ניצחתי. נדמה כאילו העולם ימשיך לזוז לא משנה מה יקרה.

ואז העולם עוצר.

כי ראיתי אותה.

-

סבסטיאנו וארוס (המכונה סבסטיאן) בן העשרים ואחת הוא פחות או יותר הסטודנט הכי מוכר כרגע באוניברסיטת סן-פרנסיסקו - בין אם זה המוניטין שרכש לעצמו כמתאגרף מדהים, או כאחד שמבלה כל לילה במיטה אחרת. כך או כך - כל הבחורים בקמפוס מפחדים ממנו, ואלו שלא - רוחשים כבוד, וכל הבחורות מקוות למצוא את עצמן במיטה לצידו.

ואין לו שום בעיה עם זה.

עד שהוא פגש אותה.