הודעה

"תעשי חיים במחנה שלך". אמר בעליזות ונופף בידו. "ותהני עם דור". הוסיף לאיחוליו.
"טוב". אמרתי כמעט בלחש והוא הסתובב לפסוע אל המבנה. הוא הלך והמשכתי לצפות בו, מוציא סיגריה מהקופסה ומדליק אותה. באותו הרגע, הדמעות זלגו באיטיות אחת אחרי השנייה, בזמן שהוא נושף בנוחיות את העשן מפיו.
נכנסתי למונית כשעיניי עדיין תקועות על הילד המבודד והערס שמתהלך לו שם בדרך אל המקום הכי נורא בחייו. סגרתי את הדלת והתמקמתי במקומי כשפניי חיוורות ורטובות מדמעות.
"סיימתם את הפרידה שלכם?" קרא נהג המונית והביט בי דרך המראה הפנימית באוטו.
"סע". הוריתי במלמול והוא נסע כבקשתי, מעדיף לא להתווכח.