פורלוג

לואי:
אין לי מילים לתאר את ההלם שעבר לי בגוף כשראיתי עמדה שלמה של ציורים שלי בפאקינג תצוגה במוזיאון.
היו שם פרחים שקישטו את הציורים בצורה מהממת, והייתה השגחה מטורפת על הציורים.
הרגשתי שאני משתגע, ואם זה לא מספיק, חבורה של אידיוטים החלו לצלם אותי.
אבל זה לא משנה, מה שמשנה זה האדם שפגשתי באותו היום.
בחור בעל עיניים ירוקות ויפהפיות.
בעל שיער מתולתל וברונטי שמגיע כמעט עד כתפיו.
המבט שלו המיס כל תא בגופי, וגרם לנשימתי להיעצר.
יחד עם כל יופיו, הוא בלתי נסבל ברמה שמשגעת אותי.
שחצן, חוצפן, ופאקינג חוליגן.

הארי:
עיניו הכחולות סחפו את מחשבותיי יום אחר יום. לא הפסקתי לחשוב עליו. הנער הזה שהופיע בחלומותיי שיגע אותי.
לקחתי מכחול וציירתי אותו, רוצה לראות אותו לא רק בחלומותיי.
חמש שנים שאני מייחל שאפגוש אותו, שהוא לא רק בדמיוני.
ואז, ראיתי אותו. הוא הגיע למוזיאון שבו שמתי את היצירות הכי יפות שלי.
ראיתי אותו, וגופי עלה באש.
הוא יפה כל כך הרבה יותר מהחלומות שלי.
אבל הוא נעלם ברגע שהחלו לצלם אותו.
חיפשתי אותו בכל מקום, לא מצאתי אותו
היחידי שמצאתי זאת בחורה שיש לה קול גבוה ומעצבן. בלתי נסבלת.
ייחלתי שלא אפגוש אותה לעולם.
~
"אני רוצה אותך כמו שהשמש רוצה לזרוח. אני רוצה אותך עד אינסוף. שום גשם לא יכול להרגיע את האש שיש לי לך."