הקדמה

~גמור~
ליאו לא הרגיש כלום בחמש שנים האחרונות.
הוא לא בכה כבר שלוש.
ליאו היה כלום,הוא היה רק צל,רק גוף,רק תזכורת תמידית וכואבת על האדם שהוא היה פעם.
העיניים השחורות שלו היו רדופות,הן היו רק זוג חורים שחורים של כאב תמידי ובלתי נגמר ושל ריקנות שלעולם לא תעזוב,רק זוג חורים שחורים שאף אחד לעולם לא ידע כמה כאב הן מסתירות בתוכן,וכמה כאב הן עברו,עד שרוי הגיע,
ובעיניו,ליאו היה הכל,והוא היה נחוש לגרום לו להרגיש משהו שוב.

"Maybe that's it,we eventually go numb,because you can't break a heart that is already broken"

הסיפור מכיל נושאים רגישים,אונס,הטרדה מינית,פגיעה עצמית ונסיון התאבדות,בבקשה להפעיל שיקול דעת לפני קריאה🤍