טריגרים

❞ הוא מנשק את צווארי, שוזר נשיקות קטנות וחמות, כאלה שמשאירות חותם. גם אם לא נראה לעין, אני אזכור לעולם שזה המקום בו הוא נישק אותי. הנשיקות הקטנות שלו מגיעות לאזור בית החזה שלי ואני רועדת, בעיקר מתשוקה, אבל גם בגלל שאני מפחדת.

מה אם אני לא מספיק טובה?

מה אם הגודל לא במקום, אם פספסתי בגילוח, מה אם לא יאהב מה שיראה? ״תרגעי, ליה, את לחוצה.״ אני שומעת את קולו לפתע, עיניו מורמות אל שלי והייסורים שהשתקפו בעיניו לפני כמה שעות התחלפו בשליטה, הוא יודע טוב מאוד שזה האזור שלו, מגרש הבית שלו - בו הוא שולט. ❞

ליה מרקס ומייקל ברינסון מגיעים מעולמות שונים בתכלית.
האחד, גבר שתלטן בעל חזות מאיימת, לשון חלקלקה וסודות במגירה, והאחרת, אישה נורמטיבית ולחוצה שעסוקה בלשרוד חיים מלאי מכשולים.
היא מתגברת עליהם בזה אחר זה עד שעולמותיהם מתלכדים והיא פוגשת במכשול הכי גדול שלה - אותו גבר בעל יהלומים שחורים במקום עיניים, מילים שגורמות ללב שלה לרטוט וידיים מחוספסות שמעוררות בה רגשות.

לפעמים שני עולמות, שונים והפוכים ככל שיהיו, הם בכלל שני קצוות של חוט ארוך ומפותל, או שאינם נקשרים בכלל.