"אם היית יכולה לנוע בזמן, היית מוכנה שהוא ישכח אותך בכל פעם מחדש?" ד"ר אמיליה פרי היא פיזיקאית מחוננת, צינית מדי, ויש לה כתם רוטב עגבניות על החלוק הלבן. היא גם האישה הראשונה בהיסטוריה שהצליחה לקרוע את מרחב-הזמן ולעבור דרכו. אבל כשהיא נוחתת במאה ה-19 ופוגשת את קפטן ג'יימס ריד, קצין צי קשוח ושנון לא פחות ממנה. הם מתאהבים אהבה בלתי אפשרית, אבל לזמן יש חוקים משלו: בכל פעם שאמיליה נאלצת לחזור להווה כדי שגופה לא יקרוס מהשחיקה האטומית - העבר מתאפס. כשהיא חוזרת אליו בפעם השנייה, ג'יימס מביט בה בעיניים קרות ולא יודע אפילו את שמה. בזמן שקולגות סקרנים וסוכני ממשלה סוגרים עליה בהווה, אמיליה נאלצת לנהל מאבק מטורף נגד השעון: לכבוש את ליבו של הגבר שלה מחדש בכל קפיצה בזמן, ולנסות לא למחוק את עצמה מהקיום שלו לחלוטין. אבל מה קורה כשטעות אחת קטנה בעבר משנה את כל המציאות של ההווה? כמה פעמים אפשר לשבור את הלב של עצמך בשביל גבר שלא יזכור אותך מחר? והאם אמיליה תצליח להציל את העולם שלה, גם אם המחיר הוא לחיות בעולם חדש שבו היא היחידה שנושאת בלב קבר של גבר שלא יודע מי היא בכלל?

**גמור** סיפור קצר וחמוד - יהיה בערך 10 פרקים. פרק חדש יעלה כל כמה ימים אוליביה ציפתה שהדירה החדשה שלה בלונדון תהיה חור. היא הייתה מוכנה לעובש, לצנרת דולפת ואולי אפילו לעכבר או שניים עם שמות חיבה. היא ממש לא הייתה מוכנה לג'וליאן. ג'וליאן הוא השותף האידיאלי: הוא שומר על שקט, הוא לא מלכלך את המטבח, והוא נראה כאילו יצא מקטלוג של דיור משנות ה-40. יש רק בעיה אחת קטנה - הוא מת כבר שמונים שנה, והוא משוכנע שהדירה הזו היא עדיין שלו. בין ויכוחים על אבק לבין ניסיונות כושלים לנהל חיי אהבה כשיש לך רוח רפאים שחובבת ציניות בסלון, אוליביה מגלה שלגור עם מישהו שאין לו דופק זה הדבר הכי חי שקרה לה אי פעם. "תשתדלי להיראות פחות מופתעת, יקירתי. זה שאני מת לא אומר שאין לי סטנדרטים לגבי מי גרה אצלי בסלון."