"אם תיגע במישהו בטריטוריה שלי שוב," אני אומר בקור רוח, "אני אדאג שהיד הזאת תישאר בטריטוריה שלי בזמן שאתה לא." "היא גנבה ממך, אתה צריך להודות לי על שעצרתי אותה," אומר אלמון ומצביע על האישה מאחוריי. אני מביט אליה והיא מתכווצת תחת מבטי. אני משיב את עיניי לאלמון. "לשפחות שלי יש אישור לקחת מהשדה שלי חיטים, זאת לא גניבה." אני מגן עליה. אלמון צוחק צחוק רע, "אבץ, אתה מזהה את כל השפחות של האדון שלך. האם האישה הזאת היא השפחה של עוז?" הוא שואל. אבץ מסתכל על הבחורה שמהדקת את הצעיף על גופה, רועדת. רק לפי תגובתה אני יכול לומר שהיא אינה נמנית על אחת השפחות שלי. היא באמת גנבה ממני. "לא אדוני, היא אינה אחת השפחות שלך," אבץ אומר את האמת על אף שאני יודע שהוא רוצה להקשות על אלמון ככל היותר. "לא גנבתי..." היא לוחשת בקול רועד, "אספתי לקט מהשדה שלך אדוני..." היא מוציאה מכפל הבגד שלה שלוש שיבולים בודדות ומתקרבת אליי. היא מושיטה לי בידה הפתוחה והעדינה את שלושת השיבולים. "אני מצטערת שלקחתי שלוש. אתה... אתה יכול לקחת אותן..." הקול שלה חנוק מרגש כאילו השיבולים הבודדות האלו הן אלו שיקבעו אם היא תחיה או תמות.

"אתה חושב שתשרוד את התנאים האלה אדוני?" היא מקניטה. "ישנתי לידך במשך ימים שלמים ושרדתי, מה זה בשבילי מעט אבנים?"

"לילה טוב," "לא הבנתי," "איזה חלק לא הבנת בצמד המילים לילה טוב?" "את זה שאתה אומר את זה במקום לעשות את מה ששילמת לי בעבורו." "שילמתי על יום שלם איתך," "אתה לא צריך להזכיר לי. מתי מגיע החלק שבו אתה מזיין אותי ואז אתה יורד לי מהגב?" "החלק הראשון שבו אני מזיין אותך יגיע כשאני ארגיש את רוצה שאעשה את זה ולא בגלל ששילמתי לך. החלק השני אף פעם לא היה כלול בהסכם שלנו ולכן הוא גם לא יגיע." "מה לא היה כלול? אמרת יום אחד, דייט אחד." "נכון, זה מספיק זמן." "בשביל מה?" "בשביל שתרצי ממני עוד, אל תסתכלי עליי ככה, אני גרוע יותר מקוקאין. ההתמכרות אליי בלתי נשלטת." "יודע מה? אתה צודק." "לגבי מה?" "לגבי ה'לילה טוב', אתה צריך לישון כי אתה הוזה ואני מקווה שזה מעייפות." טריגרים: הפרעות אכילה, הטרדה מינית ואלימות מילוית ופיזית

"פעם הרגשת שכל מה שאת נוגעת בו הופך לאפר?" "לא אפר, אבק." "אצלי זה אבק שריפה."

"אני מכיר אותך." אני לא עונה לזה. "תסתובבי ותסתכלי עליי." הוא פוקד ואני שומעת את הצעדים שלו בעקובתיי. אני לא מסתובבת. "לילי?" אני עוצרת למשמע שמי. הוא מזהה אותי? פאק. ברור שכן. "לילי? זאת את! מה את עושה כאן לעזאזל?" הוא נעמד מולי ואני לא מרימה את עיניי מנעלי הספורט שלו. "תסתכלי עליי." הוא מבקש שוב ואני מרימה אליו את עיניי. "מה את עושה פה?" "לא קוראים לי לילי. קוראים לי רוז." אני משקרת לירוק של עיניו.

מה יקרה שהחנון של השכבה וקפטנית נבחרת המעודדות יצטרכו לשתף פעולה? קונור צ׳ייס הוא חנון מושלם התלמיד המצטיין של השכבה ביום ומפתח משחקי מחשב בשווי מאות אלפי דולרים בלילה. דברים שיטחיים כמו המעמד החברתי שלו בתיכון לא מעניינים אותו והוא בסך הכל רוצה לסיים את השנה האחרונה של התיכון כדי לעבור לאוניברסיטה יוקרתית ולפתח את הקריירה שלו. חודשיים לפני סיום שנת הלימודים האחרונה הוא צריך להגיש את העבודה המסכמת בספרות נשמע פשוט סך הכל נכון? אבל העבודה נעשית בזוגות והמורה בחרה עבורו את בת הזוג הכי נוראית עליי אדמות - הביריונית שלו. ליב ווסלי היא יפה, פופלארית, היא יוצאת עם קפטן נבחרת הפוטבול וקפטנית נבחרת המעודדות בתיכון. כלפי חוץ החיים שלה מושלמים אבל מבפנים? הכל רקוב. ליב מסתירה סודות שיכולים להרוס אותה ומתמודדת עם מציאות חיים קשה וזו הסיבה שהיא שונאת כל כך את קונור. החנון של השכבה מעורר בה רגשות כעס וטינה קשים והיא לא מפספסת הזדמנות להציק לו. אבל כשהמורה לספרות מחליטה שהם צריכים לעבוד ביחד ליב מגלה שמתחת לשנאה שהיא מרגישה כלפי החנון של השכבה מסתתרים רגשות אחרים. #מקום ראשון בקטגוריית רומנטיקה 03/09/24 🏅 #מקום ראשון בקטגוריית אהבה 26/01/25 🏅

*זהו הספר הראשון בסדרת קרובים ורחוקים* הוא האדם השנוא עליי ביותר, אני לא יכול להסתכל על הפרצוף שלו בלי לרצות להרוג אותו. לוקאס הוא אחד התלמידים המקובלים והחזקים ביותר בבית הספר. יש לו הכל הוא עשיר והוא חכם, בנות מתות להיות איתו ובנים מתים להיות הוא. אבל הוא לא באמת שלם והחיים הם לא כפי שהם נראים כלפי חוץ. תיאו הוא ילד פרויקט, הוא עני אבל לא פראייר, הוא עובד קשה כדי לתחזק את הבית שלו ויעשה הכל כדי לשמור על אחיו הקטן. הוא חזק ביותר והשקט שלו רועם יותר מכל רעש. הפרויקט הזה הציל לו את החיים אבל הבעיה שלו הייתה זה שהוא לא סובל את לוקאס וזה היה הדדי אז מה יקרה כשהם יצטרכו לעשות יחד פרויקט לבית הספר? *אזהרות:* הספר מכיל- תוכן מיני מפורט, קללות ואלימות.

*זהו הספר השלישי בסדרת קרובים ורחוקים ואפשר לקרוא אותו כספר בודד אבל מומלץ לקרוא את הראשון והשני קודם* דין הוא הילד הכי מצחיק שתפגשו, מכל דבר קטן הוא יעשה בדיחה ויצחק על הכל. אבל זה לא באמת, בתוך כל ההומור הזה הוא מסתיר כאב ונראה שאין מי שיבין אותו. בשביל לכפר על הכאב שלו הוא מטביע את עצמו בחדר כושר ועושה דברים שהוא לא גאה בהם אבל רק ככה הוא נירגע. אליס היא ילדה חריפה שלא שותקת כשמישהו מעצבן אותה או את חברים שלה. הדבר האהוב עליה בכל העולם זה להיות בסטייל, היא אוהבת להתאפר, להתארגן ולעצב כי רק ככה היא נרגעת. אם יש מישהו שהיא שונאת יותר מכולם זה את דין, היא לא קונה את ההצגה שלו ובניגוד לכולן היא לא חושבת שהוא מושלם היא רואה שהוא מסתיר משהו מתחת למסכה של הילד המושלם. הדבר האחרון שהיא תרצה לעשות בחיים האלו זה להיות לידו אבל כשאין ברירה אז אין ברירה. *אזהרה* הספר מכיל- קללות, תוכן מיני מפורט, פגיעה עצמית, הטרדה, התמודדות עם אובדן, התאבדות ואלימות.

הוא היה המפקד שלי, הדמות הצבאית הראשונה שראיתי כשנכנסתי למערכת הזאת ושנאתי אותו. הוא חשב שהשמש זורחת לו מהתחת וזה שיש לו דרגות הופך אותו למלך העולם. אבל יכול להיות שטעיתי? יכול להיות שלא ראיתי נכון את מי שהוא באמת? הוא היה החייל שלי, הטירון שחשב שהמערכת הזאת היא קייטנה אחת גדולה ואיזה סוג של בדיחה. הוא ניסה לבדוק את הגבולות שלי ולהוציא אותי מדעתי ולהזכיר לי את הסיבה למה לא רציתי להיות מפקד על טירונים. אבל עם הזמן הבנתי שהוא אחר, שמסביב יש סיפור שגורם לו להיות כזה. יכול להיות שזה פשוט חומות שהוא בנה? יכול להיות שהוא עושה את זה בכוונה כדי להכחיש את המציאות שמחוץ למסגרת? עומרי אזולאי: הוא גדל בתנאים קשים, להורים שלו לא היה איך לסגור את החודש והמצב הדרדר כשאבא שלו נפצע במלחמה ונשאר עם פוסט טראומה ובעקבות זאת הפך לאלכוהוליסט ומסומם. אמא שלו נכבתה עם השנים עד שכבר הייתה כזרה לעומרי וכל מה שנשאר לו היה אחיו הקטן שהוא היה צריך לגדל. תומר שלו: הוא התגייס לצבא הכי מוקדם שיכל כדי להתחיל חיים חדשים, הוא נלחם והשתתף במבצעים ופעילויות עד שאיבד את החבר הכי טוב שלו והאדם שהיה כמו אח עבורו. עכשיו הוא הוכרח להיות מפקד על טירונים או שהוא יהיה מודח מהיחידה בעקבות טראומה ולכן אין לו ברירה אלא לנסות לעשות את המרב מכך.

*זהו הספר השני בסדרת קרובים ורחוקים ואפשר לקרוא אותו כספר בודד אבל מומלץ לקרוא את הספר הראשון קודם* כריסטיאן הוא בין הילדים המקובלים בשכבה, הוא סטוציונר ומערכות יחסים לא מעניינות אותו, הוא חושב שאהבה זה בולשיט, שזה סתם חרא וזה לא באמת קיים. נינה היא ילדת פרויקט מתוקה וביישנית, היא חכמה מאוד ומקום הבריחה שלו הוא הספרים והשקט, היא מפחדת מאהבה אבל יש לה תקווה שאולי יום אחד היא תמצא מישהו שיראה לה שאין סיבה לפחד. השניים תמיד היו יחד בכיתה אבל מעולם לא דיברו, אבל מה יקרה כשאבא שלו ואמא שלה יחליטו להתחתן? כריסטיאן ונינה הופכים להיות אחים חורגים, הבעיה היא שנינה מחביאה שלדים בארון וכריסטיאן לא מצליח להבין אותה. *אזהרות:* הספר מכיל- הטרדה, מילים גסות, תוכן מיני מפורט, אלימות והתקפי חרדה.